מאת: ד”ר רז הגואל מנהל המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה
בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת התירואיד ובלוטת המגן, היא בלוטה חשובה המשחקת תפקיד מרכזי במערכת האנדוקרינית של האדם. ההורמונים החשובים ביותר שמפרישה בלוטת התריס נקראים T3 ו-T4 או תריודוטירונין ותירוקסין (בהתאמה). לשני הורמונים אלה השפעה משמעותית על קצב חילוף החומרים שלנו –
הבלוטה ממוקמת משני הצדדים של קנה הנשימה, צורתה כצורת הפרפר והיא מורכבת מזוג אונות המחוברות זו לזו באמצעות חלק שלישי הנקרא isthmus. בבוגרים משקלה של הבלוטה נע בין 60-18 גרם וגודלה נע בין 6-1.5 ס"מ. במצב תקין הבלוטה מפרישה הורמונים בהתאם לצורכי הגוף ולמסרים המגיעים אליה מבלוטת ההיפופיזה, השולטת עליה.
במצב לא תקין, הבלוטה יכולה להימצא במצב של פעילות יתר או במצב של תת פעילות. אלו הן למעשה שתי הפתולוגיות העיקריות שיכולות להתרחש בבלוטה: תת פעילות של בלוטת התריס או פעילות יתר של בלוטת התריס. המצב שעשוי להוביל להשמנת יתר הוא תת פעילות של הבלוטה ובו נעסוק במאמר שלפניכם.
הבקרה על פעילות בלוטת התריס
את הבקרה על תפקוד בלוטת התריס מחלקים למספר רמות, כשברמה העליונה אנחנו מוצאים הורמון הנקרא TRH, ראשי התיבות של TSH releasing hormone. הורמון זה מופרש מההיפותלמוס ותפקידו לגרות את בלוטת ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) להפריש הורמון הנקרא TSH, ראשי התיבות של Thyroid stimulating hormone או הורמון ממריץ בלוטת התריס. הורמון ממריץ בלוטת התריס מופרש מבלוטת יותרת המוח ותפקידו לעודד את בלוטת התריס להפריש הורמונים.
ההורמונים המופרשים מבלוטת התריס מעכבים את ההפרשה של TRH ו-TSH וכך כאשר הריכוז של הורמוני בלוטת התריס בדם גבוה, רמת ההורמונים שתפקידם לעודד את בלוטת התריס להפריש הורמונים, פוחתת. לחילופין כאשר רמת הורמוני בלוטת התריס בדם נמוכה מצורכי הגוף, חלה הפרשה מוגברת של TRH ו-TSH.
מה הם הגורמים לתת פעילות של בלוטת התריס?
סך הכול נהוג לסווג את הפתולוגיה לשלוש קבוצות, בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות הבעיה להלן:
- תת פעילות ראשונית – תת פעילות של בלוטת התריס שמקורה בהפרעה בבלוטה עצמה.
- תת פעילות שניונית – תת פעילות של בלוטת התריס שמקורה בירידה בהפרשת TSH מההיפופיזה.
- תת פעילות שלישונית – תת פעילות של בלוטת התריס שמקורה בירידה בהפרשת TRH מההיפותלמוס.
קרוב ל-100% מהמקרים שבהם מאובחנת תת פעילות של בלוטת התריס, מקורם בתת פעילות ראשונית, כשהסיבה המרכזית היא מחלת חיסון עצמי שבה מתפתחים נוגדנים נגד הבלוטה.
מחלה זו נקראת מחלת השימוטו והיא שכיחה פי 8-5 בנשים. גורמים נוספים כוללים נזק משני שמקורו בהקרנות לאזור הראש והצוואר, הסרה כירורגית של הבלוטה, שימוש בתרופות מסוימות (תרופות ממשפחת מעכבי טירוזין קינאז, ליתיום, אופיאטים שונים, גלוקוקורטיקואידים ועוד), הרס של הבלוטה בעקבות טיפול רפואי ביוד רדיואקטיבי ועוד.
כל הגורמים הנזכרים מעלה רלוונטיים למדינות שבהן לא קיים מחסור ביוד. יחד עם זאת הגורם המרכזי ברחבי העולם לתת פעילות של הבלוטה הוא מחסור ביוד בתזונה. זאת כיוון שיוד הוא מרכיב חיוני של הורמוני הבלוטה ובלעדיו לא יכולה הבלוטה לייצר T3 ו-T4.
מה הם התסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס?
במצב של תת פעילות של בלוטת התריס ייתכנו תסמינים רבים ומגוונים, המשתנים בהתאם לחומרת הבעיה. התסמינים המוקדמים כוללים עייפות מוגברת, אי סבילות לקור, כאבי מפרקים, עצירות, ציפורניים שבירות ודקות, חיוורון, האטה של קצב הלב, הפרעות שינה ועודף משקל. התסמינים המאוחרים לעומת זאת עשויים לבוא לידי ביטוי בקול עמוק מהרגיל, דיבור איטי, מחזור חודשי לא סדיר בנשים, אין אונות בגברים, טמפרטורת גוף נמוכה, עור יבש בפנים ונפיחות בפנים.
התסמינים משתנים בין היתר בהתאם לרמת הרגישות האישית של החולה להורמונים של הבלוטה, לגיל שבו החלה ההפרעה (במטופלים מבוגרים התסמינים פחות חמורים מאשר במטופלים צעירים), לקצב שבו התפתחה ההפרעה (ככול שההתפתחות מהירה יותר, כך התסמינים יהיו רבים יותר לרוב) ועוד.
השמנת יתר היא בין התסמינים המתסכלים ביותר עבור המטופלים, הסובלים בשל ההפרעה מהאטה משמעותית בקצב חילוף החומרים. בדיוק כפי שמטופלים הסובלים מפעילות יתר של הבלוטה יתקשו לעלות במשקל, כך הסובלים מתת פעילות של הבלוטה, יתקשו לרדת במשקל גם אם יקפידו על פעילות גופנית ותזונה נכונה המעודדת הפחתה במשקל.
באופן כללי ילדים ומתבגרים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס נוטים להציג את אותם התסמינים כמו המבוגרים הסובלים מתת פעילות של הבלוטה. יחד עם זאת בקרב ילדים ומתבגרים ניתן לראות תסמינים ייחודיים נוספים. בין היתר מדובר בעיכוב גדילה המוביל בסופו של דבר לקומה נמוכה, עיכוב בהתפתחות המינית, עיכוב בצמיחת השיניים הקבועות ובמקרים החמורים תיתכן אף התפתחות מנטלית מעוכבת.
כיצד מטפלים בתת פעילות של בלוטת התריס?
הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס מבוסס על נטילת תרופות שתפקידן להוות תחליף להורמונים שהבלוטה אמורה להפריש באופן טבעי. באופן כללי מטרת הטיפול היא להפחית ואף למנוע את התסמינים השונים הנלווים להפרעה בפעילות הבלוטה ולהשיג איזון של רמות ההורמונים.
התרופה העיקרית הניתנת לחולים היא Levothyroxine: המינון האפקטיבי של תרופה זו הוא 1.6 מק"ג לק"ג משקל גוף ליום אך לאחר ניתוח להסרה של הבלוטה (כריתה מלאה), המינון גבוה יותר ונע בין 2.2-2 מק"ג לק"ג משקל גוף ליום.
נשים הרות זקוקות למינון גבוה אף יותר בשל חילוף החומרים המוגבר ובמקרים האלו מדובר כבר על מינון הנע בין 2.4-2 מק"ג לק"ג משקל גוף ליום. אם מדובר על תת פעילות תת קלינית, המינון יהיה מן הסתם נמוך יותר, כשלרוב מדובר על מינון של כ-1 מק"ג לק"ג משקל גוף ליום.
דר' רז הגואל מעניק טיפול רפואי מותאם אישית לסובלים מהשמנת יתר תוך בקרה ומעקב אחר איכות החיים של מטופליו. דר' רז מציע שלל כלים טיפוליים בשיטות חדשניות ואיכותיות תוך שימוש בחומרים והמכשירים המתקדמים בעולם הרפואה.
מקורות מידע
ויקירפואה – בלוטת התריס – מבנה, תפקוד ובדיקות – The thyroid gland – anatomy, physiology and testing
תת פעילות של בלוטת התריס – Hypothyroidism
